קהילת אנייר מתאחדת | חוסן נפשי וחרבות ברזל

עברו כחודשיים מאז אותו יום שבת, אשר זוועותיו פתחו את מלחמת "חרבות ברזל".
רבות דובר על כך שעכשיו צריך לפעול – כל אחד ואחת – למען החוסן הנפשי האישי.
החוסן הנפשי הזה, מושג ששאוב מתחום הפסיכולוגיה החיובית, הוא הדרך שלנו להתמודד עם מצבים כאלה בדיוק – של סטרס קיצוני. מחקרים קבעו כי הרכיב הראשון בשלושת מרכיבי החוסן הנפשי העיקריים הוא הרכיב המבוסס על הכוחות הפנימיים בשילוב עם התמיכה המשפחתית ו/או הקהילתית-סביבתית.

הנהלת וקהילת אנייר התאחדו במהירות, כדי לעטוף ולתמוך זה בזו ובאנשים שזקוקים לכך בימים אלה אפילו יותר.

מה עשינו?
⦁ מהר מאד יצרנו קשר עם כל חברי הקהילה, כל 300 הסטודנטים שלנו + 80 חברי ארגון הבוגרים. רצינו לבדוק מה שלומם, איפה הם והאם ואיך נוכל לסייע במידת הצורך. הזכרנו לכל אחד ואחת שאנחנו כאן בשבילם.

⦁ המשכנו להיפגש – במועדון אנייר נערכו מפגשים של שיחה ותמיכה, של הכנת אוכל משותפת, של יצירה. ערכנו קבלת שבת ביחד, תרגלנו יוגה, נפגשנו לצפות בסרטים ולשחק משחקי קופסה, כתבנו במסגרת סדנאות כתיבה, ערכנו מפגשי עבודה אישיים על קורות חיים.

⦁ הענקנו לאלו שזקוקים לכך כרגע – הקהילה התנדבה בהמוניה. סטודנטים יצאו לסייע בחקלאות, יש כאלה שהתגייסו ללמד בזום או במפגשים פרונטליים בני נוער מפונים מאזורי עימות, ארזנו אריזות מזון לנזקקים.

⦁ ניסינו לשמור על שגרה כל שהיא – צירפנו לקהילת אנייר סטודנטים חדשים.
אמנם נפגשנו בזום, אבל אנחנו מחכים כבר לרגע שניפגש כולנו בלייב.

אנחנו שולחים חיזוקים לחברי הקהילה שלנו הנמצאים בחזית הלחימה ואיחולים לימים שקטים ולתחושת ביטחון אמיתית לכל אחת ואחד.